מבזקים

דלקת, כאבים ומשככים

»
»
»
דלקת, כאבים ומשככים

זה קרה בשנת 2003 כששבתי ממסעותיי הגלותיים שלאחר צבא היישר למכון הכושר המשפחתי בהרצליה. הרצון והכח הנפשי היו עזים וכך גם הנחישות להדביק את הפער הפיזיולוגי בין כושרי דאז לבין כושרי טרם הטיול

23.7.12

מאת: אלעד גורפינקל, אתר גוף1- מאמני כושר אישיים

 

זה קרה בשנת 2003 כששבתי ממסעותיי הגלותיים שלאחר צבא היישר למכון הכושר המשפחתי בהרצליה. הרצון והכח הנפשי היו עזים וכך גם הנחישות להדביק את הפער הפיזיולוגי בין כושרי דאז לבין כושרי טרם הטיול. אני חושב שלא חלפו להם שבועיים וכבר התחיל לו מעין גירוי ספק מדגדג ספק מציק בחלקה הצידי, קדמי של כתפי הימנית. חוות דעת 2 מנתחי כתף בכירים פסקה – דלקת כרונית כתוצאה משימוש יתר ותסמונת הצביטה (inpigment). "אין לך מה לעשות חבר, עליך לחיות עם זה". אני יושב וכותב כעת כעשור אחרי ומרגיש את אותו כאב מציק שבא, עוזב ושוב בא חרף ניסיונותיי הרבים לאין שעור לטפל, לשקם ולהפיג לצמיתות את הרעה הזו.

מה זאת דלקת ואיך מזהים אותה? מי חשוף לה? האם ניתן למנוע אותה ומה דרכי הטיפול בה ?

דלקת היא תגובה פיזיולוגית, הורמונאלית ההכרחית להתמודדות הגוף עם פציעה מכנית (inflamation) או זיהום ונגע זר החודר לגוף (infection). אם נדון בדלקת על רקע מכני (תנועתי) ולא זיהומי, נגלה בעצם כי דלקת הינה פעולה טבעית וחיונית של הגוף הבאה להפסיק או להאט באופן מיידי כל פעילות העלולה להחמיר את המצב (לא נדון במאמר זה בתזונה "מעודדת" דלקת).

נוכל לזהות את הדלקת כאשר נבחין במספר סימנים שמטרתם העיקרית היא להגביל תנועה והנה המרכזיים שבהם:

אדמומיות המצביעה על התעצמות אספקת דם העשיר בתאי דם לבנים שתפקידם להשמיד ולבלוע חיידקים וחלקיקים זרים אחרים כדוגמת שאריות רקמת חיבור שנפגעה.

נפיחות - באה להגביל את התנועה ולהביא לאזור חומרי טיפול.

כאב – מתריע על בעיה ומונע מהחולה להזיז את האזור הפגוע - דבר העלול להסב נזק נוסף.

חום – נוצר כתגובת המוח לחומרים המופרשים מתאי הדם הלבנים באזור הפגוע ומטרתו (ככל הנראה) להשבית את האדם מלנוע ולהתרוצץ.

אין אדם שלא חווה דלקת במהלך חייו מאחר והתגובה הדלקתית היא חיונית להגנת גופנו ומתרחשת כמעט כל הזמן בין אם האדם אינו פעיל גופנית (דבר התורם להתנוונות) או שהוא פעיל (כאן עלול האדם לסבול מדלקת כתוצאה מטראומה וחבלה, פעילות יתר או העמסת יתר). כל נזק או שינוי מבני של מערכת התנועה מזעיק במיידי חומרים הנקראים "מתווכי דלקת" (לדוגמא- פרוסטגלנדין). מתווכים אלו נועדו כדי לזהות את גודל הפגיעה וליצור תהליך דלקתי במקום המתאפיין ב 5 סימני הדלקת שהוזכרו מעלה. לגוף האדם יכולת מרשימה לרפא עצמו ולבנות מחדש תאים שנהרסו (עצם,שריר עור ועוד) ועל כן יש להיות קשוב לו על מנת שפעולת הריפוי תושלם בהצלחה.

 

באדיבות freedigitalphotos.net

 

מבחינים בין 3 סוגי דלקות :

דלקת חריפה-אקוטית: זאת תגובת הגוף עד שבועיים מרגע הפגיעה.

דלקת תת-חריפה: שהיא תגובת הגוף בזמן של שבועיים עד חודש מרגע הפגיעה.

דלקת כרונית: בשלב זה מסמן הגוף שאינו מצליח להתגבר על הדלקת. שלב זה מתרחש כחודש ויותר מרגע הפגיעה והוא קורה במרבית המקרים ברקמות בהן אספקת הדם אינה מרובה (גיד,סחוס,רצועות) וכאשר האדם אינו מאפשר הליך תקין של ריפוי ומאמץ את גופו חרף הסימנים להימנע מכך.

 

אופן הטיפול בדלקת

הפעולה המקובלת ביותר בשלב המיידי היא שיטת ה-RICE (Rest-Ice-Compression-Elevation) עם עדיפות ל - MICE (M-mobalization) כלומר, קיימת עדיפות לפעילות מצומצמת כהליכה, רכיבה או הפעלת מפרקים שלא מעורבים בדלקת וזאת כדי לעודד סירקולציה (הזרמה) דמית. הקרח – אותו נהוג לשים מיד לאחר הפגיעה מאיץ את תהליך הזוקונסטריקציה (היצרות של כלי הדם באיזור). כמו כן הקרח מסייע בהורדת החום והאודם שנוצרו באיזור. ההמלצה היא כיסוי האזור בקרח (להימנע מלחיצה עוצמתית) למשך 5 דקות כ-3 עד 4 פעמים ביום. השאלה העולה כעת היא איך לפעול כאשר הכאב לא חולף מספר ימים. במקרה זה, ההמלצה הרווחת היא לפנות לכל טיפול במגע כאשר המועדפת עלי ביותר כמעסה ספורט וכמאמן כושר אישי היא עיסוי רקמות שטחי עד עמוק בשילוב הנעות אקטיביות ופסיביות של המפרק הפגוע אשר משחזרות את טווחי התנועה הטבעיים של המפרק, מאיצות את זרימת הדם, את הובלת נוזלי הלימפה ואת יצירת נוזל הסיכוך התוך מפרקי. כמו כן, העיסוי מעודד פתיחת הדבקויות, הגמשת רקמות חיבור וריכוך צלקות. במידה ופעולת ה-MICE והעיסוי אינן מועילות והכאב לא עוזב ואף מחמיר, יש הכרח בבדיקה יותר פרטנית של גודל הנזק הקיים. על החולה לפנות לטיפול פיזיו-תרפי אורטופדי לקבלת חוות דעת מקצועית יותר שתקבע באיזה אופן יוכל להשיב לעצמו את איכות החיים שנפגמה כתוצאה מהכאב המעיק. יש לזכור שבמצבים שכאלה האדם מוכן לעשות הכל כדי לחזור לשגרת חיים תקינה וזאת בניסיון להימנע מהתערבות כירורגית עתידית העלולה להיות המוצא האחרון וכאן נשאלת השאלה האם כדאי בזמן האבחון והטיפול ליטול משככי כאבים ? איזה ובאיזה מינון?

תעשיית משככי הכאבים היא מהענפות ביותר בעולם הפרמקולוגיה. מטרת המשככים היא להעלות את סף הרגישות לכאב אצל אדם הסובל מכאבים מבלי שיאבד את הכרתו ומבלי לפגוע בתחושת המגע וזאת באופן כימי וכאמור במרבית המקרים לא טבעי.

אז איזה סוגי משככים יש ואיך הם פועלים על גופינו ? נכיר 2 סוגים

 

  1. אחת מקבוצות המשככים הנפוצים ביותר שייכת למשפחת האופיאטים הידועה בחוזקה לבלום ולשכך כאב עז שלא ניתן לבלימה בשום אופן אחר כמו טראומה במגרש הספורט, פציעה בשדה קרב, שלבים סופניים במחלות קשות ועוד. האופיאטים הם בעצם תרופות נרקוטיות ממכרות, כלומר תרופות המובילות למצב של דיכוי פעילות המוח הבא לידי ביטוי בין השאר באופוריה, דיכוי נשימה, עצירות, ערפול חושים וכו'. האופיאטים, שבין המוכרים שבהם ניתן למצוא את האופיום, מורפין והקודאין, פועלים ישירות על המוח או ליתר דיוק על מערכת העצבים המרכזית הכוללת את המוח הגולגלתי ואת חוט השדרה העובר בתוך תעלת עמוד השדרה ושולח שלוחות עצביות לכל איברי הגוף. פעולתם מורכבת מאוד, אך ניתן לסכמה בנטרול הנוירוטרנסמיטורים (מעבירים עצביים) מתווכי הכאב במוח והפעלת הרצפטורים האחראים על יצירת תחושה טובה ועל שיכוך הכאב.

 

  1. משככים מסוג N-S-A-I-D (לא סטרואידים). זו קבוצת המשככים הנפוצה ביותר כאשר במוכרות שבה ניתן למצוא את האדוויל (נורופן), אספירין, אביטרן, וולטרן ועוד. משככים אלו ידועים בעיקר בשל יכולתם לדכא תגובות דלקתיות (הורדת חום ונפיחות), הקלה בכאבי ראש, כאבי מחזור, כאבי לסת, כאבי שיניים ועוד כאבים קלים עד בינוניים. פעילות חומרים אלו מתאפיינת בעיכוב אנזים המכונה – COX, אנזים האחראי על ייצור הפרוסטגלנדינים אותם הורמונים (זרזים שהוזכרו מעלה) המזרזים את תהליך קרישת הדם ומעודדים את התהליך הדלקתי בחלקים נכבדים של הגוף (תחושת כאב, העלאת טמפרטורת הגוף, גיוס תאי דם לבנים ועוד).

כאב במערכת התנועה (מפרקים ושרירים) עלול להופיע בכל עת בקרב כל אחד מאיתנו ללא תלות במין, גיל או מצב בריאותי אם זה במהלך פעילות גופנית, שינה ליד מזגן, לימודים למבחן, ישיבה ועמידה ממושכת, מכה ישירה ועוד. לעתים אף דיאטה מהירה הדלה במרכיבים תזונתיים עשויה לגרום לדלקת אצל אדם העוסק תכופות בפעילות פיזית קשה. כמובן שתדירות הכאבים משתנה בהתאם למרכיבי הגנטיקה ועמידות הגוף למפגעים אך הטיפול הינו זהה בקרב כלל האוכלוסייה. קיימות דרכים רבות להתמודד עם כאב כאשר לצד הרפואה האלטרנטיבית ניצבת איתנה הרפואה המערבית המעודדת שימוש במשככי כאבים הבאים לצמצם את הסבל ככל שניתן תוך התייחסות מועטה לעובדה כי לכאב תפקיד מכריע והישרדותי.

הכאב באופן זה או אחר מסמן את מיקום הפגיעה ומזהיר מפני ביצוע פעילות העלולה להחמיר את המצב. רבים מאלו הנוטלים משככים נוטים להתמכר אליהם וליטול אותם עם הופעת הכאב המינורי ביותר וכאן בעצם הסכנה שבדבר. יש לזכור שמשככי הכאב במרבית המקרים פותרים את עניין הסבל אך לא את עניין הבעיה ומיגור כאב מיידי על ידי משככים עלול להביא להחמרה במצב. דוגמא לכך ניתן לראות אצל ספורטאי חובב הסובל מכאבים בברך ימין הנובעים ככל הנראה משחיקת סחוס - דבר המצריך טיפול פיזיותרפי וחיזוק מדויק ומבוקר. נטילת משככים באופן קבוע יציגו לכאורה מצב אוטופי של בריאות תקינה בעוד שבפועל פעילות נוספת תחמיר את המצב. כל עוד נטילת המשככים אינה כרונית ומוגזמת והטיפול בשורש הבעיה מתקיים המצב יחשב לתקין (קרא עוד על משככי כאבים באתר "כאב"). יש לזכור עוד כי הזנחה מתמשכת בטיפול או טיפול לקוי יביאו כמעט בהכרח להתדרדרות בשלמות המבנה המפרקי הכולל מעטפת רצועות, סחוס תוך מפרקי, גידים שרירים ועוד. הדבר יבוא לידי ביטוי בנוקשות והתעבות שתוביל להפחתת נוזל הסיכוך התוך פרקי וצמצום חלל המרחב במפרק וזה אומר - הדבקויות והצטברות מלחים העלולים להביא למגבלות תנועה רבות.

 

אלעד גורפינקל הוא שותף בגוף1 הנותנים שירותי: אימוני כושר אישיים בבית, בחוץ או בחדר כושר פרטי,אימון אישי תזונתי (מאמני תזונה) וטיפולי עיסוי לספורטאים.

אנו משתמשים בעוגיות על מנת לשפר את חווית המשתמש באתר. קרא עודאני מסכים