אתגרים – הרבה יותר מקבוצת ריצה

אתגרים – הרבה יותר מקבוצת ריצה

בכל יום שני בשעה 18:30 מתכנסים 30-40 חבר'ה...

24.9.017

מאת לירון תמם

 

בכל יום שני בשעה 18:30 מתכנסים 30-40 חבר'ה- גברים ונשים בגילאים שונים, בפארק כפר סבא, לובשים חולצות כתומות זהות ומתחילים אימון שאורכו שעה. זו לא קבוצת ריצה רגילה כמו שאנחנו יכולים למצוא כמעט בכל פארק בישראל היום, זו קבוצת "אתגרים כפר סבא".

רקע קצר: אתגרים זו עמותה ללא כוונת רווח שהוקמה על ידי נכי צה"ל, אזרחים שמתמודדים עם מוגבלויות שונות ואנשי שיקום. מטרת המייסדים הייתה לעודד ולעזור לבעלי  מוגבלויות שונות לעשות ספורט כגון, ריצה, שחייה, שייט, צלילה ועוד. במרץ האחרון נפתחה קבוצה כזו בכפר סבא, ואני גאה להשתייך אליה.

 

חברי קבוצת אתגרים

הקבוצה מורכבת מהמאמן ארז אקסלרוד, מאמן ריצה וכושר מקצועי, מתנדבים שמגיעים מכל אזור השרון, כולם פעילים ספורטיבית ברמות שונות ובענפים שונים, ומתאמנים אשר חלקם חיים בהוסטלים שונים בכפר סבא או מנהלים את החיים שלהם באופן עצמאי ברמות שונות.

כאמור אנחנו נפגשים פעם בשבוע לאימון. מבחינתי זה לא שונה מאימון קבוצה רגיל והוא חלק בלתי נפרד מתוכנית האימונים שלי, כך היה כשהקבוצה נפתחה והתאמנתי למרוצים מסוימים, וכך גם כעת כשאני מתאמן לקראת מטרות חדשות, כמו חצי מרתון טבריה ומירוצים נוספים. נכון, שמדובר באימון בעצימות הרבה יותר נמוכה, אך האופן בו הוא בנוי ומועבר מתאים לתוכנית. חלקו הראשון מתבסס על תרגילי כוח וחיזוקים, חלקו השני על ריצה איטית ומדודה של 5 ק"מ לרוב. כך האימון משתלב נהדר אחרי הארוכה של שבת או אחרי אימון בוקר, ובוודאי אחרי יום עבודה.

כמובן, שהאימון בפועל הוא רק חלק מהעניין. המטרה העיקרית זה החבר'ה שמגיעים והדרך לגרום להם גם להיות פעילים ספורטיבית וגם ליהנות מכך. במובן הזה אני יכול לומר די בוודאות שהופתענו מאוד לטובה, הן מרמת ההיענות, הרצון וכן מהשיפור העצום שחל בכושר של המתאמנים עם הזמן. אנחנו רואים כיצד הם עובדים קשה כל שבוע, רמת הקושי עולה והם עומדים בכך בכבוד רב.

אני למשל רץ עם בחורה צעירה שרצה בקצב נהדר (במקור היא רצה למרחקים קצרים), אנחנו רצים 5 ק"מ בכל אימון עם עצירה אחת למים. מאימון לאימון אנו מעלים את הקצב ומאריכים את המרחק. אני לא היחידי שחש כך, גם שאר המתנדבים חווים את זה עם החבר'ה איתם הם רצים.

לא קבוצת ריצה רגילה

כמו שאפשר להבין, לא מדובר בקבוצת ריצה רגילה. אופי הריצה והאימונים בנוי בצורה אחרת, אומנם יש דגש על חיזוקים וריצה, אך המשמעות היא השותפות, הקשר שנוצר בין המתנדבים לחברי הקבוצה, לפני הריצה ובזמן הריצה, כשאז רצים בזוגות ובשלישיות.

 

שגרת האימונים בקבוצת אתגרים

 

זו לא קבוצה רגילה, כי ההוויה והשיח הם שונים, לא מדובר כאן במשהו שהוא יותר או פחות טוב מקבוצה רגילה, אלא במשהו שונה. כאן לא מתייחסים לתוצאות, לא מתייחסים למטרות עתידיות של מרוץ כזה או אחר ולא מחפשים להציב מטרות גדולות, כל מטרה קטנה היא שיא בפני עצמו וההנאה היא הדבר החשוב.

הצטרפתי לאתגרים אחרי שקראתי מודעה בפייסבוק על כך שנפתחת קבוצה. היה ברור לי שאני רוצה ליטול בזה חלק כי הבנתי שזה חלק מאותו הדבר שגורם לי להרגיש שריצה היא יותר מריצה. כמו שמוזיקה היא לרוב יותר ממוזיקה, כך בשבילי ריצה היא הרבה יותר מפעילות גופנית שאנוו נוהגים לעשות מספר פעמים בשבוע. מדובר בתרבות, וחלק מהתרבות זה לתרום ולתת.

היום, אחרי חצי שנה של אימונים, כשאני עומד להתחיל תוכנית אימונים חדשה וכשאני יודע שיש לי מטרות מסוימות לקראת השנה הקרובה, אני יודע שבכל יום שני, בין אם זה אחרי אימון בוקר או אחרי שעות העבודה אני אחכה לרגע בו אגיע לפארק ואצטרף לשאר החברים. אני בטוח גם שאני לא היחיד שמרגיש ככה. לראייה, כולנו עושים מאמצים גדולים לא להפסיד שום אימון ולא לאכזב את החבר'ה.

אפשר להיות ציניים וסקפטיים, לא להאמין ששעה בשבוע יכולה לעזור או לשנות משהו, אפשר גם לחשוב שיש דרכים הרבה יותר טובות לתרום לחברה (והרי כאלו תמיד יש). מבחינתי זה מספיק לראות עד כמה כולם נהנים, כמה כולם מחכים לזה ואיזו היענות יש לאימונים, בשביל להבין את האפקט החיובי שלהם. אחרי שמצטרפים ומשתתפים- מבינים.

אני מתאר לעצמי שכל מתנדב בקבוצה עשה ועושה משהו גדול בחייו, בין אם זה קשור למשפחה, קריירה, פעילות ספורטיבית או כל דבר אחר. אבל כשאנחנו שמסתכלים על החבר'ה איתם אנחנו עובדים, כשמסתכלים איך הם עובדים ומתאמצים, זה מעורר השראה, משמח ויוצר ציפייה להמשך.

 

 

כל מי שמשתתף במרוצים, יכול למצוא היום קבוצות של אתגרים מכל הארץ, כל מי שיגיע בינואר למרתון טבריה יזכה לראות, אם לא במרתון עצמו אז בוודאי במקצים הקצרים יותר חבר'ה מאתגרים רצים לצד מתנדבים. עד היום השתתפנו במרוץ אחד בכפר סבא, מלבד ההישג היפה שהחברים השיגו מבחינת התוצאות, הרי שהמבט שלהם לפני ואחרי, השמחה שהם חשו אחרי שהם סיימו לראשונה מרוץ, הסיפורים שהם סיפרו והציפייה שלהם לעוד, היו שווים את הכל. זה אחד המקרים בהם הריצה עצמה היא רק בונוס אבל גם המתנה.

מה עכשיו?

השבוע סיימתי את תוכנית האימונים שכתבתי לעצמי. חודשיים-שלושה של אימונים על פי מתכונת ספציפית הגיעו לסיומם. בסופם אני יכול להגיד, שאני מאוד מרוצה מהדרך, מהמשמעת והן מההתקדמות שעשיתי, זו באה לידי ביטוי בתוצאות אך בעיקר ביכולות.

בקרוב אתחיל תוכנית אימונים חדשה לקראת המרוצים של השנה הקרובה. אני עדיין לא יודע איך היא תיראה. מצד אני, אני מצפה לאתגרים שעומדים בפניי, מצד שני, אחת ההחלטות שקיבלתי בזמן האחרון שזו תהיה שנת לימודים,כך שהתוצאות פחות חשובות. מה שחשוב מבחינתי הוא לעבור את התהליך בצורה יסודית כך שגם אם לא אשפר את התוצאות השנה אלה יבואו בעתיד, ויאפשרו לי לקחת את הריצה שלי לשלב הבא.

 


printer