סקירת מרתון תל אביב 2012

סקירת מרתון תל אביב 2012

לפניכם סיכום מרתון תל אביב שהתקיים ביום שישי, 30.3.2012.

1.4.2012

מאת דובב מזור

מרתון תל אביב מיצב עצמו השנה כמרוץ הגדול בארץ כשניפץ את גבול 20,000 המשתתפים שנשמע דמיוני כאן בארץ עד לא מזמן. מתוכם, אגב, כ- 1700 בלבד נרשמו למקצה המרתון- פחות מעשירית מכמות המשתתפים. אלמלא מרתון ירושלים היה מתקיים שבועיים קודם לכן, ייתכן והיינו רואים מעל 2000 רצים במקצה המרתון בתל אביב. כך או כך כמות המשתתפים הרבה לא העיבה על הארגון וההנאה.

ניתן לומר שהשנה תל אביב לבשה חג- חג המרתון. בימים שקדמו למרוץ אין-ספור דגלים ושלטים גדולים נתלו. היה קשה לפספס שמשהו גדול מאוד עומד להתרחש בעיר. בהגעה לאיסוף הערכה מכיכר רבין כבר היה ניתן לראות בדרך את הקילומטרים התלויים- ההתרגשות בשיאה. אני בטוח שרצים פוטנציאליים שהסתובבו בתל-אביב בתקופה שלקראת המרוץ לא יכלו להישאר אדישים ולא להירשם למרוץ.

 

אף אחד לא נשאר אדיש באירוע

המרוץ האחרון שהתאמנתי אליו ברצינות היה אותו מרוץ בדיוק ב- 2009, לפני 3 שנים. מאז כמובן לא הפסקתי לרוץ כי הריצה היא סם החיים, אך ברור כי ריצות לשימור הכושר הגופני שונות מריצות הכנה למרוץ. השנה החלטתי שהגיע הזמן לנקות חלודה ולקחת חלק במרתון תל אביב, כאשר חצי המרתון בירושלים יהווה את החזרה הגנראלית. חדור מוטיבציה התחלתי להתאמן ברצינות כ- 4 חודשים לפני המרתון. די מהר התחילו כאבים ועימם גם ירדו הציפיות מתוצאת היעד. ככל שהמרתון התקרב והמנוחות הכפויות גברו, פחתו הציפיות. היו לי שבועות ל 22 ק"מ (2 ריצות קלות של 11 ק"מ), לא היו לי כל אימוני איכות וככלל אופי האימונים היה רחוק ממה שגופי ידע בכל המרתונים הקודמים שלי. היו לי כמה ריצות ארוכות מוצלחות של +30 ק"מ שלדעתי הצילו אותי במרתון עצמו. לפיכך הצבתי לעצמי מסגרת יעד של 3:05 שע'. בניגוד למרתונים קודמים, ידעתי שלא יהיה ריאלי להיאחז ב  SUB3 שע' כיוון שבריצה בקצב כזה שכרי ייצא בהפסדי ואגמור על ארבע בתוצאה גרועה בהרבה.

שבועיים קודם לכן לקחתי חלק בחצי המרתון בירושלים במטרה לדעת מה אני 'שווה' ובכלל אסור לפספס אירוע מושקע שכזה, וכאן המקום שוב לתת ח"ח למארגני מרתון ירושלים. קבעתי 1:35 שע' כפי שכתבתי על כך בסקירה הקודמת שלי ומעבר למזג האוויר הסוער, חיסלו אותי העליות הירושלמיות. ידעתי שהתוצאה לא משקפת כלל את היכולת שלי בריצת מישור ונשארתי עם עמדתי לעמוד בזמן של 3:05 שע' במרתון תל אביב.

 

לאור הצלחת דיאטת (+העמסת) הפחמימות ב- 2 המרתונים האחרונים והמוצלחים שלי, החלטתי גם השנה ללכת על זה. כבר שנים רבות מדברים על כך שניתן לבצע העמסת פחמימות בלבד, מבלי הדיאטה שלפני כן, אך מצאתי שדיאטה+ העמסה עושה לי טוב לפני מרתון. למי שכל המושגים האלה נשמעים כמו סינית, יוכל לקרוא בהרחבה על דיאטה והעמסת פחמימות לפני מרתון.

אם כן גם השנה לקחתי את הדיאטה לקיצון: ביום שבת ביצעתי את ריצת הדלדול (או סמי-דלדול) של 22 ק"מ בקצב קל שמתגבר לבינוני ולאחריה 3 ימים נטולי פחמימות ככל הניתן. בבוקר 2 ביצים עם גבינה צהובה והמון חסה, לפני הצהריים חצי גביע גבינה, בצהריים מיני עופות עם המון חסה ובערב קופסת טונה עם חצי גביע גבינה עם המון חסה. החסה טובה לעיכול ונטולת פחמימות כמעט לחלוטין, כך שגמרתי חסה שלמה בכל יום. גם מלפפונים שילבתי, אשר ידועים כנטולי פחמימות כמעט לחלוטין.

ביום ראשון לא רצתי, אך לריצה של שני בבוקר יצאתי מדולל מאוד ואני מוכרח לציין שאלה היו 10 הק"מ איטיים מאוד אך קשים ביותר- הדיאטה עבדה. בשלישי בבוקר הסתיימה בשעה טובה הדיאטה והתחלתי להעמיס פחמימות. התמלאתי בכל ארוחה, אך זה לא מנע ממני להגיע מורעב לארוחה הבאה- פשוט טרפתי בכל ארוחה פחמימות לרוב.

 

בוקר המרוץ הגיע. אחרי שהפסדנו שעת שינה יקרה עקב המעבר לשעון קיץ, קם, מתארגן, חוטף משהו קל ויוצא לעיר הגדולה... מסלול ההגעה תוכנן מראש על פי מה שפורסם באתר המרוץ. בפועל, למשטרה היו תוכניות אחרות ובלית ברירה מאלתר להגיע מדרכים חלופיות. הפלא ופלא הגעתי עם הקטנוע כמעט עד למלון דייויד אינטרקונטיננטל- מרחק של 2-3 דק' הליכה ממתחם הכינוס- תענוג.

שמתי את התיק אתל חבר באחד הדוכנים והתארגנתי למעבר למתחם הזינוק. בדיעבד דובר רבות על בלאגן שהיה בעמדת שמירת החפצים, אך לא השתמשתי בשירות זה וכנראה טוב שכך. בדרך לזינוק פגשתי לא מעט חברים מעולם הריצה, חלקם הביעו פליאתם שבחרתי לרוץ את המרתון.

 

על קו הזינוק פגשתי כמה וכמה חברים יקרים, ביניהם בני מלניצקי, אריאל רוזנפלד ושלום לוי. כמה מילות ברכה ויוצאים לדרך. תופעה שחוזרת על עצמה בקרב רצים מנוסים היא פתיחת מרתון בקצב של תחרות 5 ק"מ. אני רואה הרים של אנשים עוקפים אותי בחצי בקילומטר הראשון כאילו אוטוטו מסתיים המרתון. על כל פנים, כבר בק"מ ה- 1 הקצב מתייצב על אזור ה 4:20 לק"מ- קצב המטרה. מהר מאוד אני מוצא את בני מלניצקי, שבעוד 16 יום ירוץ במרתון וינה, רץ איתי כתף לכתף- תענוג. בני מתגלה כמנטור אמיתי ומתריע לפני כל עלייה, לא יכולתי לבקש מדריך טוב יותר. הקצב טוב, ההרגשה טובה, עוברים את הק"מ ה- 10 בזמן של כ- 43 דק'. כאן גם המקום לציין שהייתה חוסר תאימות רצינית בין זמני הביניים של הגרמין (שעון gps) לבין הקילומטרים שסומנו (שבסופו של דבר הסתכם בהבדל עצום של חצי קילומטר). בדרך חולפים על פני שלום לוי, שועל מרתונים ותיק, ואפילו על פני יורם ולד אשר ירד לאחרונה את ה- 3 שעות במרתון טבריה. כאן נדלקה לי נורה אדומה- הקצב שלי היה מבוקר עם מטרה של כ- 3:02 שע', בעוד שאם חלפתי על פני יורם, אולי אני בכל זאת רץ מהר מדי. לא נתתי לזה יותר מדי להטריד אותי משום שהכרתי את עצמי ויכולותיי (בדיעבד הסתבר כנכון- יורם שהיה מותש ממרתון ירושלים סיים עם 3:07 שע') . בק"מ ה- 17 לערך נפרד בעצב מבני שנאלץ להאט וממשיך בדד על אוטומט של 4:20 לק"מ- כווננתי את הגוף ל'מוד' של אוטומט על 4:20 לק"מ וכך היה.

 

רצי המרתון מזנקים

הקילומטרים עוברים להם ובק"מ ה- 24 לערך נכנסים לקרית עתידים ודי מהר לתוך הפארק. העייפות מתחילה להצטבר ואם בקילומטרים מוקדמים יותר היו לי מחשבות עוד להגביר בהמשך, אני מתחיל להשלים עם המצב ששמירה על הקיים הוא מצב מספיק טוב. יחד עם זאת אני לא מפסיק לעקוף רצים, ואכן בדיעבד כשבדקתי בלוח התוצאות את זמני הביניים ראיתי לא מעט שהקדימו אותי בביניים אך לא בסיום. תמיד אני אומר שמדד טוב בעת הריצה הוא שלא עוקפים אותך- ואם אתה עוקף אחרים, מה טוב.

 

כל כמה קילומטרים צורך משקה איזוטוני ובאחת מהפעמים ג'ל עם מים. אציין שלא הרגשתי צורך בהזנה קלורית, אך בכדי להאט את הדלדול ולמנוע מצב של קיר, שלא נדע, צרכתי את האיזוטוני והג'ל. מבחינתי אי-הצורך במתוק היא הצלחה של דיאטת הפחמימות שביצעתי.

בק"מ ה- 27 חולף על פני דוכן מרתוניה ומקבל עידוד. הקילומטר ה- 30 מתקרב והעייפות הולכת ומתגברת. אני מחשב שיש לי לרוץ עוד קצת פחות משעה- זמן לא מבוטל כלל, ואם העייפות תלך ותתעצם ולפניי יהיו עוד 5 או 6 או 7 ק"מ אני אוכל להתרסק. אם כן האם עליי להאט? ממש לא! נשארתי על ה'מוד' האוטומט של 4:20~ לק"מ. עוד קילומטר ועוד קילומטר והקצב יציב. מי שהסתכל עליי לבטח ראה את הסבל בפנים, אך הקצב לא נפל. בק"מ ה- 33 חולף על פני תחנת הרענון המפוארת של מועדון איילות. אין זמן לחיוכים ו'כיפים'- ממשיכים הלאה.

 

רגע לפני היציאה מהפארק והכניסה לעיר, חולף על פני בני זר, רץ מרתונים מהטובים בארץ, שעד כתיבת שורות אלה לא הבנתי מה קרה לו. בתוך העיר רץ לצד אלפי (על אף שזה נראה כמו מיליוני) רצים ממקצה ה- 10 ק"מ. חולף על פני מאות, אם לא אלפים מהם, ומקווה לא לטעות בדרך בטעות ולהיכנס למסלול שלהם כי רצי מרתון לא ממש נראו באופק. קילומטרים 36-37-38 עובדים קשה אבל אין הנחות והקצב יציב. חכם סיני פעם אמר שמרתון רצים עם הראש ומקרה זה הראש שידר לרגליים לא ליפול בקצב. המרתון הוא לא למפונקים. היה קשה וכואב אבל מעבר ליכולת הפיזולוגית הקיימת, כאן באים לידי ביטוי העמסת הפחמימות המוצלחת, הריצות הארוכות שקדמו למרתון והכח המנטאלי הרב שנדרש.

 

בק"מ החמישי עם בני מלינצקי

בק"מ ה- 39 כבר מתחילים להריח את הסוף- לא משנה כמה קשה, והיה קשה, מריחים את הסיום. להפתעתי ושמחתי גם בקילומטרים האחרונים, כולל הק"מ ה- 41 וה- 42 עוד עקפתי רצים. הק"מ האחרון התבצע על המדרכה (על-פי הכוונה), לצד רצים ממקצים האחרים שרצו על הכביש. לפתע משום מקום הגיח הרץ הכישרוני בועז חבני ששימש לי כמגן אנושי מהכלבים והתיירים שחסמו את הדרך, בלעדיו ייתכן שהייתי מועך איזה פינצ'ר קטן. כ- 300 מ' לקו הסיום, נכנס לגן צ'ארלס קלור ולהפתעתי עוד עוקף מספר רצים ויאללה עם אדי ה atp האחרונים לקו הסיום עם 3:03:03 שע'. אין תלונות.

 

עם היציאה ממתחם הסיום, נכנסים לאוהל המעסים שמכון וינגייט העמיד. כבר קיבלתי עיסויים אחרי מרתונים, אבל הפעם לדעתי זה היה העיסוי הטוב ביותר- פשוט תענוג-על. לאחר מכן פריסה שלא תבייש אף אירוע- שולחנות עמוסים מכל טוב- בננות, מעדנים, מים, מים בטעמים, חטיפי nature valley, תמרים ועוד ועוד... לא היה קשה להחזיר את הקלוריות האבודות (3100 לפי השעון, אגב)- מה שלא מנע ממני בצהריים לאכול לאפה ענקית פלוס. במתחם הכינוס לאחר מכן היו דוכנים רבים של מיטב חברות הספורט, מדריכים על במה ענקית, צילומי מזכרת, חלוקת מזון על-ידי חברות ידועות ומה לא?

 

גם השפן של דורסל הגיע לחגוג

אמנם המרתון האיטי ביותר שלי, אך ביחס להכנות המגוחכות לא יכולתי לבקש תוצאה טובה יותר. מוכרח להודות שעשה לי טעם של עוד- לקחת את המרתון הבא ברצינות רבה ואם לא אפצע אפילו לקבוע שיא אישי. מכיוון שאני יודע במה זה כרוך (מישהו אמר מעל 100 ק"מ בשבוע?) ומכיוון שהגיע הזמן שלילדה הקטנה יהיה אח או אחות (אנחנו כבר מתחילים להרגיש כמו רווקים כעת שהילדה בת 3...)  ומכיוון שהעבודה רק הולכת ונערמת (מישהו אמר אירוע גדול שאנו מתכננים ל- 2013?), לא אוכל להתחייב על מועד המרתון הבא ואם כן, על תוצאת היעד. ובכלל מה עם לשפר זמנים בתחרויות קצרות יותר של 10 ו- 5 ק"מ? גם לזה התגעגעתי מאוד.

קשה להסביר איך למרות הסבל הרבה שבמרתון וההקרבה במהלך האימונים יש טעם של עוד. מה שבטוח הוא שכעת הגוף 'מפורק' ואני מרגיש כל שריר הכי קטן ברגל. כעת כמה ימי מנוחה טובים וספק אם אחזור לרוץ בשבועות הקרובים, עד שיחלפו הכאבים שסחבתי במהלך האימונים. כעת עם המנוחה והמצות הרבות שאורבות לי בפינה, תאי השומן שלי משלבים ידיים בסבלנות.

 

תודות לשלומי חמי ואבידב ליברמן שטיפלו בי במהלך ההכנות!

תודות לאיתי מתיתיהו, חברי היקר מכל ולבועז חבני הפנומן שסייעו לי!

ברכות לברק ודיקלה עמר על מרתון הבכורה.

ברכות לרונית אושפיזאי על מרתון הבכורה המוצלח.

ברכות לאייל דגן על תוצאה יפה בחצי המרתון.

ברכות לאריאל רוזנפלד על שיא אישי על-אנושי של 2:47 שע'.

ברכות למגה-פנומן ציון נגר בן ה +60 שקבע 2:55 שע'!

ברכות ללירן דגני-רז על שרץ את מרתון טבריה, ירושלים ותל אביב בממוצע של 2:55 שע'!

 

נתראה במרוצים, אך מהצד השני...

דובב

 

כ- 6,700 תמונות ממרתון תל אביב בגלריית התמונות.

חדש: סרטון הוידאו של מרתון תל אביב

 

להלן הנתונים מקובץ הגרמין:


printer
שם מלא:*
כותרת:*
תוכן התגובה:
דובב מזור
ליון-
כחובב פחימות מושבע, אכלתי בערך מה שאני אוכל תמיד, אבל קצת יותר. צמצמתי כמעט לחלוטין "קלוריות ריקות" כגון ופלים שאני מאוד אוהב. גם אבוקדו וטחינה שאני בד"כ אוכל צמצמתי משום שהינם עתירי שומן. בבוקר לחם, בצהריים אורז או פסטה ובערב בד"כ שוב לחם. גם תפוחי אדמה אכלתי פעם אחת.
02/04/2012 21:56
לירן דגני רז
רוצה לציין לחיוב את הדיאטה הנ"ל. בטבריה ובירושלים הקפדתי עליה וההרגשה בהתאם, בת"א נשברתי (שתי דיאטות בשבועיים???), וההרגשה בהתאם.
יופי של כתבה.
02/04/2012 15:35
אריה גוריון
יופי של כתבה, כיף לקרוא את מה שרץ מרתון מרגיש וחווה תוך כדי ריצה, עושה חשק לרוץ !
02/04/2012 14:29
יון
פירטת מה אכלת בשלב הדילדול
מה אכלת בשלב ההעמסה שלאחר מכן???
היה נחמד אם תוכל לפרט...