לפניכם סקירת מרוץ שפיר ה- 2, אשר נערך ביום שישי ה- 25.5.12
27.5.2012
מאת: אסף לב
בערך בשעה 21:15, יום ה' בערב הרגשתי שאני נרדם והייתי מרוצה מכך.
ללכת לישון יום לפני תחרות בשעה כזו, זו פריבלגיה שלא זכורה לי מזה כ 6 שנים לערך. לפתע נשמע קול מהחדש השני: "אבא, חיבוקי…." מה אני אגיד לו, צעקתי לו שיבוא אלי ויקבל חיבוק. חיבוק הוביל להצצה בנייד שבו ראיתי סמס מתמיר שהביא לי את הכדור שאותו רציתי להשיג מזה כמה ימים. גלוקוזמין, הינו סוג של כדור שלמיטב הבנתי לא הוכח ברוב המחקרים כמשפר ביצועים מובהק, אולם משום מה, לגבי, בכל פעם שאני לוקח אותו אני חש בריא יותר וחזק יותר. בשבועיים האחרונים אני סובל מכאב חד בשריר התאומים gastrocnemius של רגל ימין וכאשר אני לוחץ טיפה חזק מדי עלך הגוף ה"תאום נדרך". חיכיתי שאשתי תחזור ויצאתי לתמיר שהשאיר לי את הכדורים במקום מסתור.
בערך ב 23:00 חזרתי לישון, לא לפני שבלעתי כדור ומיד הרגשתי טוב יותר – אפקט פלצבו עובד עלי יופי….על אף שהתחרות הזו לא הייתה כה חשובה עבורי ועבור המשך עונת התחרויות שלי, נורא רציתי להצליח בה. מזה תקופה ארוכה אני מנסה לרדת את ה 40 דק' ל 10 ק"מ ותמיד קורה משהו בדרך. בחצי המרחק, 5 ק"מ, בכל אופן, הרבה יותר קל לי – אני מצליח לשאת את הכאב ואת המנגנון האנ – אירובי על פני הק"מ האחרונים כאשר "נגמר לי המיכל". תדרוך אחרון של ראובן לפני המרוץ "לרוץ קבוע על 4 דק" והיכרות חפוזה עם אלו שיילחמו על הפודיום והופ יוצאים לדרך.
חוצה את קו הסיום
ק"מ ראשון – שני אלו שהוזהרתי מפניהם אכן פרצו קדימה, אך לטעמי, הקצב שלהם היה גבוה מדי ושיערתי שלא יוכלו להחזיק כך. אולם, כיאה לתחרות וכיאה לידעיה שלי, כספורטאי מנוסה שאני "כמעט פצוע – מושבת" ידעתי שעלי ללחוץ על עצמי כבר מכאן והקצב התייצב על 3.49, העדפתי לתת כמעט הכול כבר כאן בידיעה שבמקרה הצורך יהייה לי "לתת" כמה שניות ועדיין לעמוד במטרת התחרות: לרדת מ 20 דקות. לקראת נקודת הסיבו של ה 2.5 ק"מ, אני מבין שאלו שפרצו מתעייפים ואני סוגר ועוקף אותם וממשיך בקצב של 3.5 לק"מ ולפתע איתות חד מתאום ימין. כמו מכונה משומנת אני מתחיל להכות על הרגל בחלק האחורי שלה ומתחיל לשנות את פוזיצית הריצה ואת דריכת כף הרגל על האדמה, "מתעתע בגוף ובראש" - טעות כאן תעלה לי הן ביעד שהוצב והן בתחרות עצמה.
בקרוב סרטון הוידאו