יום שישי, בוקר, מוקדם, קם לעוד בוקר של תחרות. ברמה העקרונית, עצמי אומר לי שצריך כבר להתחיל "להיגמל" ממרוצי ה 10 ק"מ ולעבור למרחקים הגדולים יותר – עוד כ 5 חודשים לישראמן...
17.6.0212
מאת אסף לב- מאמן טריאתלון
יום שישי, בוקר, מוקדם, קם לעוד בוקר של תחרות. ברמה העקרונית, עצמי אומר לי צריך כבר להתחיל "להיגמל" ממרוצי ה 10 ק"מ ולעבור למרחקים הגדולים יותר – עוד כ 5 חודשים לישראמן. יחד עם זה יש משהו מאוד כיף ומשכנע לצאת מהבית "לשעה של עבודה" ולחזור מלא באנרגיה טובה.
קפה, שירותים, מתיחות, שכיבות סמיכה, שירותים, מיילים, בננה, עיתון, כפיפות בטן, שירותים = רוטינת יום תחרות והופ, יורד למטה וניפגש למטה עם פז לשיחה קלה וחימום קל לפני התחרות.
צומת יקום, מרוץ מיזונו - ריל טיימינג יוצא לדרך: המסלול היה לא קל, מעט עליות והרבה חול של וינגייט ומישור החוף; פותח חזק, חזק מדי. מנסה לשנן לעצמי שזו תחרות "על הדרך" ולא תחרות מטרה… הק"מ ה- 1 מגיע אחרי הרבה זמן, מתחיל לתרגל את הרוטינות שלי, בהן אני נעזר כבר שנים, הן כספורטאי והן כמאמן.
'אנחנו פה בגלל האבטיח!'
הרוטינה, כידוע, הינה פעולה אשר עוזרת להתמודד עם סיטואציה מעט מלחיצה, אך יחסית מוכרת, היא מפיגה מתח, פחד וחששות ומתבצעת כמעט בצורה אינסטינקטיבית. הטניסאית, שארפובה למשל, לפני מכת סרב, מותחת את גידי המחבט, מפנה את גבה ליריבה, מתרכזת, מחזירה מבט למגרש, מביטה לעבר יריבתה ואז מכה בכל הכוח והריכוז שמתנקזים לשנייה אחת של ביצוע מיטבי. הק"מ ה- 5 מגיע ויוצאים להקפה השנייה, הרוטינות הופכות להיות מהירות יותר ורמת הריכוז שלי נפגמת, מנסה לתרגל חיוך = כ 128 שרירים בפנים מתחילים לעבוד ואני מתקרב לק"מ ה- 7 ק"מ וכאן נכנסת הנשמה, הרצון, המוטיבאציה ועוד כמה גורמים אישיים שדוחקים אותך הלאה, לעבר קו הסיום.
שמחים בדרך
משמח את ליבי לראות ספורטאים מהקבוצה מגיעים להתחרות, לראשונה מזה זמן רב ונלחמים על המדד החשוב ביותר: מיצוי עצמי. או במילים אחרות, מבחן הדרך ופחות מבחן התוצאה. אנו נפגשים על המסלול, מחליפים חצי מילה וכל אחד ממשיך עם היעד שלו.
2 ק"מ לסיום, הקצב שלי דועך, חייב להתרכז יותר, מכניס את הרוטינה החשובה שלי לעבודה - תרגום של גימטריה של כל דבר שנכנס לי למוח; אומר לעצמי: מרוץ זה 40 + 200 + 6 + 90 = 336 וממשיך אל עבר "הבויה הבאה", אל עבר הקילומטר הבא – זו רוטינה שעובדת עבורי. חשוב לשים לב שהרוטינה מהווה משהו אישי, משהו שלך וכלל אינה קשורה האם מישהו שראית בו מתחרה פוטנציאלי עוקף אותך, למשל. אלמנט זה חשוב פי כמה כאשר המסלול הוא מסלול מעגלי אותו אתה עובר פעמיים, אתה חייב לתרגל את עצמך ועם עצמך, איך לא ליפול בקצב ואיך לא נופלת רוחך כי זה קשה. כן, זה קשה לכולם, גם לזה שמגיע ראשון וגם לאיש הנחמד שמגיע אחרון. מגיע לקו הסיום ב 46 דק', לא יכלתי יותר ביום הנתון הזה, מרוצה יחסית ומתחיל לרוץ לאורך המסלול ולעבר ספורטאי שממש עכשיו נלחמים כל אחד בדרכו להגיע לקו הסיום ומהר.
בקו הסיום
אחד אחרי השני הם מגיעים, רובם ככולם מרוצים - המיצוי העצמי, היצר התחרותי, המטרה וקו הסיום ששמך מוקרא בסיום דוחפים אותך קדימה; הקבוצה נותנת את הכוח הנוסף - השחקן ה- 12 על מגרש הכדורגל….סיימנו, הגענו, חיוכים, מים, שחרור והפקת לקחים קצרה.
תודה רבה לדובב, צחי ולכל המארגנים ולכל אלו שדואגים לנו לכמה שעות של שקט ושלווה מהעבודה, מהיום יום וכן, קצת מהבית וממטלות השבת…כן, הכיור מלא כלים – רץ לשטוף.
אנרגיה טובה,
אסף לב