בתחילת כל עונת מרוצים, כאשר מסמנים את המרוצים החשובים והמהירים ביותר, מרוץ הרצליה מסתמן כאחד ההיילייטים הבולטים...
9.5.2016
מאת אלה פינוס
בתחילת כל עונת מרוצים, כאשר מסמנים את המרוצים החשובים והמהירים ביותר, מרוץ הרצליה מסתמן כאחד ההיילייטים הבולטים.
מרוץ שטוח, מהיר מאוד ובעל אנרגיות אדירות המושך אליו אלפי רצים שרוצים לנצל את ההזדמנות האחרונה לקביעת שיא אישי או עונתי למרחק של 10 ק"מ- רגע לפני היציאה לפגרה/ עונת המסלול.
קבוצות ריצה מכל הארץ לקחו חלק במרוץ
לפני 3 שנים שונה המסלול לטובה כך שלמעשה כ-שישה מתוך עשרת הק"מ של המסלול עוברים על קטע כביש איילון ממחלף שבעת הכוכבים לכיוון דרום.
אז מסלול פנטסטי- יש, אנרגיות של סוף עונה- יש, ובשביל להשלים את התמונה דרושים גם תנאי מזג אויר טובים.
כמקדם בטחון, המארגנים הגדילו ראש ודאגו ששעת הזינוק תהיה מוקדמת על מנת שלא לסכן את בריאות הרצים ולפגוע באיכות התוצאות.
מתחממים לקראת המרוץ
למזלנו השנה התברכנו במזג אוויר קריר ומעונן במהלך הריצה שגרמו לרובינו להשאיר את משקפי השמש בתיקים וסיפקו תנאים- לא פחות ממושלמים.
בנימה אישית, כתושבת הרצליה, הרצה מדי בוקר בשבילי הפארק המקבילים למרוץ, ההשתתפות לא עלתה כשאלה בכלל. זהו מרוץ "הבית" שאני מצפה לו במשך שנה שלמה ,המהווה "קלוז'ר" מתוק לעונה ארוכה ומפרכת.
לצערי למרות הציפייה, למרוץ קדמו 3 ימי מחלה שהחלישו אותי מאוד ומנעו ממני להתאמן. אמנם לא ככה קיוויתי שההכנה אליו תראה, אבל עדיין ניסיתי לשמור על אופטימיות זהירה ולהאמין שהמנוחה תטיב עימי ושלמרות הכל אצליח להגיע כשירה.
האופטימיות לא עזרה לי וכבר בחימום אני מרגישה ש"זה לא זה". הגוף לא סוחב, אני מרגישה חלשה ומרוקנת מאנרגיות וכל החברים על קו הזינוק אומרים לי שאני נראית חיוורת ושכדאי שאוותר.
מקצה 5 ק"מ על קו הזינוק
ראש העיר מברך את הרצים ועומד להזניק ואני - עומדת עם רגל אחת בזינוק ורגל שנייה בעמדת המעודדים. מחפשת סימן שיעזור לי להחליט. בעודי מתלבטת, ראש העיר מתחיל לספור לאחור ותוך שניות מבלי לחשוב אני מוצאת את עצמי מזנקת.
אחרי 2 ק"מ מתישים שהרגישו כמו 8, אני מזהה מרחוק דמות מוכרת שמסתובבת לכיווני. מושיקו- רץ בעצמו ומי שבעוד כחודשיים יהיה גם בעלי, ידע כמה חשוב לי לקבוע תוצאה טובה, ויתר על הריצה שלו ולאחר 2 ק"מ הסתובב אחורה על מנת ללוות אותי ולהכתיב לי קצב. פתאום נכנס בי "בוסט" של אנרגיה שאף ג'ל לא יכול לספק.
את הדרך אפיין ארגון מדוקדק, החל מהכוונת הרצים שעברה בשלום, דרך שלטי סימוני הק"מ, עמדות המים שהוגשו כל 2.5 ק"מ בבקבוקים (מסייע מאוד לרצים בניגוד להגשת מים בכוסות המאפיינת מרוצים רבים) וכמובן עד למסלול מדויק- כיוון שאין דבר מתסכל יותר מלקבוע שיא אישי ובסוף לגלות שהמסלול היה קצר/ ארוך.
את חמשת הק"מ הראשונים עברנו על 19:50 דק'- רחוק מכל תוצאת שיא עבורי. כשהבנתי את זה, התאכזבתי והחלטתי לעבור לריצה בשינויי קצב שתסיח את דעתי מהקצב הממוצע או מיתרת הדרך ותצליח לפחות להפיק אימון טוב מהריצה.
אלה בדרך
בדיעבד הסתבר שהיסח הדעת הצליח (על אף שלא יעיל אנרגטית) וסייע לי בהגברת הקצב ממוצע ("נגטיב ספליט" של 21 שנ'), במיוחד ב- 3 הק"מ האחרונים עד אשר עצרתי את השעון על 39:19 דק' - התוצאה השנייה בטיבה עבורי לעונה זו. כמה כיף לסיים עם תחושת סיפוק גדולה.
ואם כבר מדברים על מספרים, אז במרוץ נקבעו תוצאות פנטסטיות במונחי מרוצי הכביש בארץ:
בגברים: 5 רצים שירדו מגבול 32 הדקות, ביניהם שניים מתחת ל- 31 דק'- כאשר המנצח, מארו טפרי, קבע 30:23 דק'!
מנצח מקצה 10 ק"מ, מארו טפרי, קובע שיא מסלול מדהים של 30:23 דק'
בנשים: הרבה זמן לא נראתה רמה כל כך גבוהה בקרב הנשים בארץ. 9 נשים מתחת ל 39:20 דק'- כאשר ארבעת הראשונות מתחת ל- 37 דק', ו- 2 הראשונות מתחת ל35 דק'! לונה צ'מאטי, נציגתנו באולימפיאדה קבעה תוצאה מדהימה של 33:58 דק' וירדה לראשונה מתחת ל- 34 דק', וכן ילנה דולינין שלא מפסיקה להדהים ירדה לראשונה מגבול 35 בדק' כשקבעה 34:52 דק'!
מנצחת מקצה 10 ק"מ, לונה צ'מטאי
מעבר למקצה המרכזי, התקיימו גם מקצים תחרותיים ל- 5 ק"מ ו- 2 ק"מ ומקצה אפרוחים לילדים שסיפקו חוויה לכל המשפחה. בסיום המרוץ פתח "קאנטרי קלאב הרצליה" את שעריו לכלל המשתתפים ובהחלט שידרג את החוויה.
לסיכום, הפק נוספת ברמה גבוהה מבית ריל טיימינג. מרוץ מהנה, מושקע ומתוקתק, הבא לידי ביטוי בפרטים הגדולים והקטנים כאחד ומספק את כל התנאים בשביל- לרוץ מהר.
נתראה בשנה הבאה!