סיכום ותמונות מרתון ירושלים הבינלאומי, 16.3.2012

סיכום ותמונות מרתון ירושלים הבינלאומי, 16.3.2012

לפניכם סיכום מרתון ירושלים הבינלאומי ה- 2, אשר נערך ביום שישי ה-16.3.12, מנקודת מבטו של הרץ - דובב מזור

סיכום ותמונות מרתון ירושלים הבינלאומי, 16.3.2012 תמונה 1

18.3.2012

"מרתון ירושלים הוא אירוע בינלאומי אשר מעמיד את ירושלים בשורה אחת עם ערים מובילות בעולם כניו-יורק, ברלין, לונדון ופריז המקיימות מרתון בינלאומי".

כך תיאר לאחרונה ראש העיר, ניר ברקת, את מרתון ירושלים. אז נכון שאפשר לומר שאין מה להשוות בין כמות המשתתפים, התחבורה שאינה מושבתת כליל בערים הגדולות (מישהו אמר רכבת תחתית?), הסיקור הבינלאומי וכו'. אולם, מרתון ירושלים הראה השנה כי איכותו לא תבייש מרתונים נחשבים בעולם: מחשבה על פרטים קטנים וגדולים כאחד- אפילו ביתן בית כנסת הועמד במתחם הכינוס בבוקר המרוץ לטובת המעוניינים, כך שהרבה הושקע בהבאת רצים, אבל לא פחות מזה הושקע מלהעניק להם חוויה עוצרת נשימה כפי שהובטח.

ליום המרוץ עצמו קדמו 3 ימי תערוכת ספורט ובריאות מפוארת ללא תשלום שהשתרעה על פני 7,200 מ"ר במרכז הקונגרסים הבינלאומי בבנייני האומה. התערוכה כללה מציגים רבים בתחום הספורט והבריאות, מתקנים מתנפחים לילדים, שיעורי אירובי וזומבה, הופעות שונות וכמובן כיאה לאירוע בסדר גודל כזה ערב פסטה מפואר לרצי המרתון ('האמיצים' יש לומר) וחצי המרתון. חלוקת הערכות התבצעה ללא דופי- חלוקה לפי מקצים ומספרי חזה עם המתנה קצרה.

  

ראש העיר, ניר ברקת, מגיע לערב הפסטה

בדומה לשנה שעברה ולדאבונם של המארגנים, גם השנה תחזית מזג האוויר לא ניבאה טובות כלל. בימים הקודמים ליום המרוץ ירד גשם, כאשר התחזית לאותו יום ניבאה קור (6 מעלות בבוקר), רוח (עד 45 קמ"ש), גשם ואיך לא.... גם וברד. אירוע בסדר גודל כזה ברור שלא דוחים, אלא נערכים בהתאם. ואכן במתחם הכינוס בגן סאקר בבוקר האירוע היו אוהלי-ענק סגורים הרמטית למים. באוהלים אלה היו דוכני המכירה, עמדות שמירת החפצים, דוכני החסויות דוגמת מי עדן, קפה טורקי של עלית ועוד. יחד עם זאת עקב התחזית הקודרת לא מעט חברות ספורט אשר היו אמורות להציג את מרכולותיהן, הרימו ידיים ולא הגיעו- דבר אשר העיב בצורה מסוימת על תערוכת המציגים.

כפי שהבטיחו החזאים היה קר מאוד, או יותר נכון קררר. כמי שלא רגיל לקור הירושלמי, ואף שהבאתי כפפות שאינני נוהג להביא למרוצים- ממש רעדתי. בנוסף ירד גשם לפרקים- מה שגרם לרצים להימצא תחת האוהלים הרבים שהיו ופחות לספוג את אווירת האקספו והחלפת החוויות כפי שיש לפני ואחרי כל מרוץ. המארגנים ללא חת ממזג האוויר הבטיחו את כל שקיימו.

בשנה שעברה רצתי ממש קל במקצה ה- 10 ק"מ. נהניתי מאוד מהריצה ומהנופים. העליות לא ממש הפריעו לי משום שכאמור רצתי ממש קל. השנה שדרגתי עצמי למקצה חצי המרתון ויותר מכך החלטתי לרוץ זאת "תחרותי". מדוע רשמתי "תחרותי" במרכאות? משום שבכושרי הנוכחי ריצה תחרותית שקולה למה שבימים טובים הייתי עושה באימון טוב. מכיוון שאין ארוחות חינם, חייבים לעבוד קשה בכדי להגיע להישגים אישיים. "תפיסת יום טוב" ביום המרוץ אינה תחליף לעבודה קשה באימונים, אלא בבחינת תוספת קטנה לטובה ליכולת האישית. כבר אני מתריע שלא תחשבו, אפוא, שעל פי עקומת המאמץ בשנה הבאה אשדרג עצמי למקצה המרתון ובהמשך תבינו מדוע.

 

רצים ונהנים בעיר העתיקה

האימונים הרציניים האחרונים שלי היו למרתון תל-אביב 2009 ושלוש שנים ללא אימונים רציניים זו תקופה ארוכה. אמנם לא הפסקתי לרוץ מאז כי הריצה היא סם החיים, אך יש הבדל רב בין ריצות לשמירה על הבריאות לבין ריצות כחלק מתוכנית למרוץ/ים. מכיוון שאנו מארגנים את מרבית המרוצים בארץ, לא יצא לי לרוץ בתחרויות קצרות יותר כהכנה. לפיכך הגעתי בכושר בינוני ביחס לעצמי (תחילת תוכנית באיחור/ פציעה/ מנוחה כפויה/ טיפול/ הנמכת ציפיות מאוד/ ידה ידה ידה/ ושלל תירוצים שחוזרים על עצמם וכולכם מכירים), אך נחוש ביותר לתת את כל שאני יכול כמו אז בימים הטובים. אשקר אם אומר שהעליות הירושלמיות לא הרתיעו אותי. כמי שרץ במישור החוף בלבד וכל שיפוע של 2 מעלות נחשב כעלייה, ידעתי שאני יכול מהר מאוד "להתפרק" אם לא אהיה מבוקר מאוד עם הקצב. אמנם מעולם לא הפסקתי מרוץ באמצע או עברתי להליכה, אך ממש לא הייתי מעוניין להיכנס למערבולת של פוזיטיב-ספליט ולשלם בריבית בקילומטרים האחרונים. בכלל איך אפשר לתכנן קצבים, כאשר אתה לא בטוח ביכולתך ושלפניך גרף גבהים לא ידידותי בלבד. אז הפעם, לראשונה, בחנתי במחשב את גרף הגבהים בכדי לדעת מה עומד לפניי ואני מוכרח לציין שבמחשב הגרף היה נראה הרבה (הרבה) יותר ידידותי מכפי שרגליי חשו אותו באותו היום. נוכח המסלול האימתני התכנון שלי היה זמן של 1:30-1:35 שע', כאשר המטרה הייתה לעמוד בזמן של 1:30-1:32 שע' שהיה נראה לי אפשרי, גם אם המסלול משופע מאוד.

 

ק"מ 6, עדיין אופטימי

השעה 8:00 כאשר הזינוק ב 8:30, אז מתחילים לנוע לכיוון קו הזינוק שהיה מרוחק בכחצי קילומטר ממתחם הכינוס. כבר על תחילת הדרך החל לרדת גשם. חיש מהר נכנס לאחד האוהלים שהיו במתחם הכינוס עד-יעבור-הזעם. לאחר מספר דקות חלה הפוגה וממשיכים הלאה אל הזינוק עם עוד אלפי רצים. הכרוז מדבר ונותן הנחיות (וכעת ידוי- באמת הייתי רוצה לדעת כמה מהאנשים באמת מקשיבים לכרוז ולהנחיותיו). על קו הזינוק (ועשרות מטרים אחריו) רצים מכל הרמות והגילאים, חלקם לבושים בלבוש קצר ורק מהתבוננות בהם אני הופך לנציב קרח. לראשונה בחיי רצתי עם טייץ ארוך ומעיל רוח במרוץ ובדיעבד זו הייתה החלטה נבונה. בדיוק רב המרוץ יוצא לדרך. כבר בקילומטר, השם ישמור, עלייה שמורגשת ברגליים. אינני נרתע וכוחי עוד במותניי. הנוספים, בהחלט מגוונים, ואני מוכרח לציין כי זהו המרוץ בעל העידוד הרב ביותר שקיבלתי בארץ עד היום- אם זה בצמתים שונים ואם זה לאורך הרחובות השונים (אמרנו אירופה?). הקור והגשם לא הרתיעו את הירושלמים לצאת החוצה מהבית החם ולעודד, אז זה הזמן שלנו, הרצים, להעניק בחזרה 'עידוד' לאותם המעודדים.

 

זינוק מקצה המרתון. קררררר!

לא אלאה אתכם בספליטים השונים ובמה שעבר עליי במהלך הריצה (מבול, רוחות והשיא- סופת ברד שהזכירה לי את הפרק של השורד האולטימטיבי בגרינלנד) אבל אפשר לומר שעד הק"מ ה- 15 בערך עמדתי במסגרת זמן של 1:33 שע' ואפילו הייתי אופטימי שאם מתישהו נזכה להגיע סוף-סוף לקטע מישורי, אוכל להגביר קצת, לשמור על קצב טוב ואסיים במסגרת ה- 1:33 שע'. אולם... זה לא קרה. הגעתי למצב שכל שיפוע הכי קטן (והם לא היו קטנים) הכריע אותי והקצב לא היה משביע רצון. אמנם אפשר לספור על יד אחת את הרצים שעקפו אותו בקילומטרים האחרונים שזה אומר שלכולם היה קשה עם פוזיטיב-ספליט, אך זה לא ניחם אותי. עניין אותי רק הקצב שלי שהולך והופך איטי יותר. ואז זה הגיע- באזור הקילומטר ה- 18 הגיע התליין עם חבל התלייה- עלייה אימתנית שאינה נגמרת- עוד פנייה ועוד פנייה והעלייה אינה נגמרת, והשיפוע? הרגשתי שרוח הכי קלה תפיל אותי לאחור. הקצב התרסק והרגשתי שאני רץ בקצב הליכה. ירדתי ל- 6:00 דק' לקילומטר וייתכן שאף לאט יותר- מי זוכר (הגרמין כנראה). מהשלב הזה ועד הסוף התמקדתי בלהחזיק מעמד ככל הניתן ופחות בעניין הקצבים. במאות המטרים האחרונים אף הגברתי והקילומטר האחרון היה בקצב די מהיר מהממוצע, אך התוצאה הסופית בגבול העליון של הגבול שהצבתי לעצמי: 1:35:04 שע'.

 

נתראה בשנה הבאה!

לסיכום, בסך הכל אין תלונות: הכנה בלתי מספקת, מנוחות כפויות לפרקים וחוסר התמודדות עם עליות באימונים עשו את שלהם והתוצאה מספקת נוכח כל אלה. מיד לאחר הסיום פריסה מפוארת של פירות ועוגות ומיד לאחר מכם מתחם עיסויים מטעם מכללת רידמן- ת ע נ ו ג. בעודי מסתובב באזור הכינוס והזמן עובר ועובר לו, חולפים על פניי מרתוניסטים אמיצים שזה עתה סיימו ואני חושב לעצמי שכל הקושי שהיה לי מתגמד לעומת המאמץ שהם היו צריכים להתמודד עימו ומצדיע להם.

מרתון תל-אביב, הנה אני בא.

שלכם,

דובב

 

לתמונות ממרתון ירושלים (יותר מ-6000 תמונות)!

לסרטון הוידאו לחצו כאן


תוצאות מנצחים לפי מקצים:

מקצה מרתון:

גברים:

1.  דויד צ'רונו טוניוק, קניה, 02:19:52 שע'.

2. גואדטה גימאצ'ו ביראטו, אתיופיה, 02:22:42 שע'.

3. ג'ון קיפקוריר מוטאי, קניה, 02:23:31 שע'.

 

נשים:

1. מיהיראט אנאמו אנטוניוס, אתיופיה, 02:48:38 שע'.

2. קאמילה קאניפובה, רוסיה, 02:49:20 שע'.

3. אלינה ויניטסקיה, בלארוס, 02:50:33 שע'.

 

מקצה חצי מרתון:

גברים:

1. אנסמוס סרם, 01:05:55 שע'.

2. פייסה למה, 01:06:03 שע'.

3. אלכס צ'פקוויק סאייקו, 01:06:41 שע'.

 

נשים:

1. אתלמהה הבתוולד, 01:19:17 שע'.

2. קאליקידן בלצ'ה, 01:19:46 שע'.

3. אור כרמלי, 01:32:49 שע'.

 

מקצה 10 ק"מ:

גברים:

1. אמרה גירמה, אתלטי אורן השרון, 32:44 דק'.

2. אגזי גואגה, צה"ל, 32:59 דק'.

3. מארו טפרי, מכבי ת"א, 33:21 דק'.

 

נשים:

1. לורנה צ'מטאי, 38:17 דק'.

2. סבטלנה בחמנד, אדידס, 40:16 דק'.

3. טקה אזאונט, מכבי ת"א, 40:39 דק'.


printer
שם מלא:*
כותרת:*
תוכן התגובה:
23/02/2013 18:17
פייסה למה