מרוץ ראש העין 2017 מהמקום שלי

מרוץ ראש העין 2017 מהמקום שלי

3 מרוצים חלפו (3 שנים) מאז שהשתתפתי בפעם האחרונה במרוץ השכונתיה בצורה תחרותית...

8.3.2017

מאת טל זך

 

שלושה מרוצים חלפו (3 שנים) מאז שהשתתפתי בפעם האחרונה במרוץ הביתי בראש העין לזכרו של שי דנור בצורה תחרותית.

לפני שנתיים הובלתי קבוצה של בנות שמעולם לא רצה 10 ק"מ ברציפות והיעד היה להצליח לסיים את כל המרחק. דאגתי  שכל אחת ואחת תעבור את קו הסיום עם חיוך על פנייה... מבלי להסתכל על התוצאה.

לפני 3 שנים רצתי עם בתי שהייתה בת 13 דאז את מקצה ה- 5 ק"מ לצידה. השנה התחריתי בשביל עצמי!!!

כן, שהרי אני תחרותית, אוהבת אתגרים, לעמוד ביעדים שמציבה לעצמי והפעם... דווקא בחרתי במרוץ השכונתי והאינטימי שלנו. יש בו משהו מקסים ומוכר, אם זה המסלול שכולל את היער שאין שני לו ואם זה הפנים המוכרות של השכנים, מכרים, מורים, חברים של הילדים ובעצם כל הדבר הזה מרגיש לך מאוד בבית.

 

 

ההרשמה הייתה דווקא ברגע האחרון שבני אורי בן ה- 7 ביקש שארשום אותו ל- 2 ק״מ, אז אמרתי לו שארוץ איתו את ה- 2 ק״מ ולפני זה ארוץ במקצה ה- 10 ק״מ.

 

 

בוקר ההזנקה:

בחוץ הכל רטוב אבל בטח זה לא ישבור אותנו... בטח לא כמה טיפות מים. הגעתי לקו הזינוק , המוזיקה ברקע... הגוף כבר מוצף באנדרנלין, פוגשת את כל החבר'ה שחלקם רצים, חלקם מעודדים וחלקם הגיעו עם הילדים. הרגשה נפלאה למרות העננות המאיימת מעל ראשנו, מצב רוחנו מרומם במיוחד.

אחרי חימום קל וטוב ועמדתי על קו ההזנקה בשורה הראשונה וחיכיתי להזנקה שאמורה לבוא... הלב פועם בחוזקה, הינה זה בא.

יצאנו לדרך כביש רטוב וקצת חלק, פותחת חזק ועכשיו צריך לשמור על הקצב גם בעליה וגם ביער, אסור ליפול בקצב... חייבת לשמור אותו ואם אפשר גם להגביר. מגיעה  לעליה וקדימה עבודה, ראש קדימה רגליים עובדות חזק. מסתובבים  ועכשיו ירידה בדרך מולי. עולים רצים שמכירים אותי ומסמנים לי לשלום, תענוג, חייבת לשמור על הקצב כדי לא לאכזב את עצמי ואת המשפחה שלי ואלו שרצים מולי ומכירים אותי מהשכונה. בדרך ליער הקצב נשמר- עומדת בתוכנית. נכנסת ליער הבוצי במקצת מהגשם ,יוצאת מהיער מתקרבת לסיום, אוטוטו אגיע לקו הסיום שבו יחכו לי בעלי והילדים.

 

 

שומרת על הקצב... 4:40 דק' לק"מ, חוצה את קו הסיום מאושרת!!!!

46:40 דק' (זמן אישי) ושיא אישי! מקום ראשון בקטגורית גיל 40-49, מקום שלישי נשים כללי.

פודיום מרגש, אין כמו להיות מקום ראשון על הפודיום. תחושת הצלחה מספקת וחיבוק גדול למשפחה. מלא מלא פירגון מהסביבה : חברים, שכנים, ילדים, מארגני המרוץ, תמונות עם כולם ותמונה כמובן עם מלכת האירוע ליהי דנור שהאירוע להנצחת בעלה.

 

 

תודה רבה על הפירגון, התמיכה וניפגש בשנה הבאה.

שלכם,

טל זך


 

תוצאות

תמונות

סרטון הארוע


printer