לפניכם סיכום ביקורו של הרץ האגדי, קווין לין, אשר ביקר בישראל בתאריך ה-17.3.12
19.3.12
מאת: הדר בן דרור
קוין לין הרץ האגדי שחצה במו רגליו את מדבר הסהרה והמשיך למבצע נוסף עם דרך המשי בריצה רציפה, הגיע לישראל כדי לארגן יחד עם "מרתון ישראל" ומועדון ארץ המכתשים את ריצת חייו. מדובר בריצה לחציית העולם – השלב הראשון, הזינוק, יהיה בישראל ברמת הנגב שלנו.
משרדים רבים חברו למבצע האירוח כמו גם לתכנון המבצע לשנה הבאה. "12 חודשים אינם הרבה זמן" מספר לי קוין," אני מצפה שתכנסי לזה כבר עתה ותראי איך נוכל לבנות יחד אירוע שטרם ראיתם וחוויתם". אני מהנהנת בהסכמה. האיש הקטן מטייואן (צריך לפחות שניים כאלה כדי להחזיק בכינור גדול) מלא אתגרים ורעיונות כרימון. עם מחברת קטנה עמוסה פיגורות בסינית והכרזות באנגלית הוא משרטט לי בדבקות היכן נצטרך לעצור ללינת לילה.
אם כבר משכתי את תשומת לבכם אספר על המרוץ – מדובר ב200 קילומטר שיתפרסו על פני 5 ימים. 5 מקטעים עם ריצת לילה משוגעת משהו במרכזם. חציית המכתשים והואדיות שבנגב כמעט ללא מגע עם הציוליזציה. מרץ או אפריל בשנה הבאה (2013) וכנראה שגם בשנים שלאחר מכן. עפר פדן מנהל " מרתון ישראל" דוחק בקוין – "אין הרבה כמוך שמסוגלים לאתגר, בוא נשלב גם אופניים". האצן מטאייון מתעקש – "הם יכולים, הכל עניין של אמונה ויש להם שנה להתכונן".
על המצוק במכתש רמון
אמונה היא דבר חשוב בעיניו – "אני קם בבוקר ומתפלל לפני הריצה, אני רוצה את העזרה מלמעלה, אני רוצה שיהיה לי הכוח לעמוד במשימה שבחרתי לעצמי. אני נכנס לזה ושם על מודם אוטומטי- לא לחשוב על שום דבר שקשור לריצה, לא על הכאב ברגליים, לא על התחנה הבאה ובאיזה מרחק היא. רק להתקדם צעד צעד קדימה, אני לא עוצר."
אני לוחצת והוא מתוודא שלמעשה יש נושא אחד שהוא כן חושב עליו בעת הריצה "כשאני רץ אני חושב על הילדות שלי, זה כן, הזיכרונות מובילים אותי, דוחפים קדימה.
אני חושב על הילדות בכפר הקטן
כל שיחה, התכנסות ולא משנה מי מאזין לו קוין מתריס: "אתם יודעים שאני רק סיני ממשפחה בכפר חקלאי קטן", נושא המעמדות בסין עדין חם בשיחות. הוא מצביע על חבריו ואומר לי: "אני לא כמותם, לא גדלתי עם דחיפה ללמודים, ההורים רצו שאשאר בבית, שאהיה חקלאי ואעזור בעבודות. הריצה הצילה אותי, הוציאה אותי מהכפר."
קוין גילה את הרגליים והיכולת לרוץ בקלילות כבר בגיל 10, כאשר ניצח את כל המחוז בריצת 5 ק"מ. התחיל ומאז לא הפסיק. הנושא כאוב משהו, והוא שמחבר אותו לרצון לתמוך בילדים ללא הורים, ללא תמיכה מהבית
גם אני עשיתי את זה – עם אחד החניכים שהפך למורה בבית השנטי
אם בימים הראשונים לדיון במסלול הריצה במדבר הישראלי ראינו אותו נחוש ועקשן הרי שבביקור בבית השנטי ההגנות נופלות. קווין מלטף, מסתיר דמעה, מחבק. "זה כל כך נוגע בי, תודה שהבאתם אותי לכאן, אני אמצא דרך לקשר, את מבינה? ככה גם אני גדלתי, בלי הורים, בפנימייה של ילדים והספורט הוא שהחזיק אותי. אני רוצה שהם יראו שאפשר." 3-4 טלפונים ביציאה מבית השנטי וקווין כבר מכין אפשרות לקשר בינ"ל ולהעתקת הרעיון לעיר הבירה טאייפיי. הוא מלווה בצוות של תקשורת ושיווק, מחפש דרך לדחוף את הרעיון שלו – ריצה חוצת יבשות, שבצידה פעילות לקידום ועידוד ילדים ללא משפחה, ללא מסגרת. הוא חושב על הילדות בכפר או בפנימייה, ומסתבר שלא רק תוך כדי ריצה.
שהילדים יציבו לעצמם מטרה וילחמו להשגתה – כמוני
"אתם רואים את הילד הזה? הוא קטן אבל אולי אם אספר לו את הסיפור שלי הוא גם יתמודד עם הקשיים ויגיע למקום טוב יותר" בעיניים עגולות מעט ותמימות יותר הוא מבקש להיפגש עם הקהילה המקומית.
במעלה אריכא אנחנו פוגשים חבורת ילדים להוטה, כל הבוקר התאמנו בריצה לקראת הגעתו של הרץ האגדה. הם מתחרים, רצים קדימה ושבים אל האורחים, בוא תתחרה הם צועקים לזר שהגיע לכפר, הוא מחייך, מנסה לשמור על הרגל המחלימה מפציעה "בשנה הבאה אני ארוץ אתכם" . באוהל של סלמן שואל קוין על התרבות הבדואית ומציע שסעיד הבן הצעיר אשר רץ לקראתנו ברגליים יחפות יתחיל להתאמן.
ילדי הכפר רצים לכבודו של קוין
"הבן שלך לא שונה ממני" מצהיר הבחור שהגיע מהיבשת הכה רחוקה – וסלמן מחזיר" גם אני רצתי כל היום, ניסיתי להחזיר את הגמלים שברחו לאוהל שלנו, ריצה אבודה" הוא מציין ומציע לקוין לנסות לרוץ ולהחזיר את הגמלים..."מה השטח?" שואל קוין ומנסה לחשב את המשימה.
סעיד, מגיע לשיעור ספורט, חולץ את הנעליים ומתחיל לרוץ
קצת מספרים
קוין לא מחכה שיתייצב לצידו דובר, הוא צריך לקדם את הרעיון שלו – ריצה חוצת יבשות "TRANS THE WORLD". הוא מותח את הגב למלוא 1.60 מטר ומספר על הישגיו:
חציית מדבר הסהרה = 7500 ק"מ ב110 ימים (אתם חייבים לראות את הסרט!)
חציית דרך המשי = 11000 ק"מ ב150 יום (כן, כן, תעשו את החישוב זה יותר ממרתון כל יום).
אין ספור מרתונים כולל במדבר הגובי (56 מעלות מעל האפס) באמזון ובאנטרקטיקה בקור של 46 מעלות תחת האפס, לא נתפס.
אחד השיאים המוזרים יותר שהוא קבע מדבר על 240 ק"מ ב24 שעות אבל מה שמוזר יותר שהוא עשה זאת על מסלול ריצה של 400 מטר.
ושיא אישי לקינוח: 400 ק"מ ב4 ימים עם 3 שעות שינה סה"כ.
משוגע או בעל חזון?
כשבוע ימים אנו צמודים לקוין, מנסים ליצור מרוץ שטרם היה כמותו. מרוץ בארץ המכתשים, בסיוע גורמים ממשרד החוץ, דרך המועצות האזוריות והמקומיות ועד למועדוני הריצה המקומיים.
בכל מקום אליו הגענו נתקל קוין בשאלה ישירה: מה? אתה משוגע?
דומה שזו השאלה/קביעה ראשונה של כולנו. אח"כ בפנים אנחנו מתחילים להתחבט – גם אנחנו היינו רוצים מטרת על שנתמסר כל כולנו להשגתה. מטרה/הישג/משימה – הרי גם השרך חשובה, ההתמקדות, המאבק והשאיפה שמכניסה אדרנלין לגוף. משוגע? אולי? אבל יכול ללמד אותנו משהו. החשיבות להסברה מול בני נוער עולה ממפגש למפגש.
הרעיון שעומד להתממש מול עיננו קרב, אז מי עוד מתחיל להתאמן?