ניר פינק מביא בפניכם את סיכום האירוע מנקודת מבטו.
בשנה שעברה השתתפתי במרוץ המודיעין ה-6 וסיימתי שלישי כללי וראשון לגילי. השנה התקיים מרוץ מודיעין ה-7 והפעם במסגרת קצת שונה.
השינוי הראשון היה שינוי במיקום התחרות. עד השנה מרוץ מודיעין התקיים בתוך יער בן שמן והיה מרוץ שטח שכלל ריצה בתוך היער עם נוף יערי וכן עליות וירידות משמעותיות שיש במסלול. השנה המרוץ התקיים בתוך רחובות העיר מודיעין, מכבים ורעות. אמנם בעיר
ישנם עליות וירידות והמסלול אינו מישורי, אך מדובר במרוץ כביש לכל דבר והמסלול אינו מסלול אפר. בנוסף את עצי היער והטבע החליף נוף עירוני מתורבת.
תמונת ארכיון. ניר פינק מכתיב את הקצב במרוץ רחובות 2010.
מכיוון שהתבקשתי להרצות בנושא תזונה לפני טקס הסיום, לא יכולתי להשתתף במקצה של ה-15 ק"מ, אותו הייתי מעדיף לעשות בכל הזדמנות אחרת. נרשמתי לתחרות הקצרה יותר של ה-5 ק"מ. הזינוק של מקצה זה היה אמור להיות 5 דקות אחרי הזינוק של ה-15 ק"מ וכן 3 הק"מ הראשונים היו על אותו מסלול. בפועל זינקנו 4 דקות אחרי המקצה הראשון והזינוק הקרוב ועל אותו המסלול התברר כליקוי משמעותי.
הדבוקה של הראשונים בה הייתי מצאה את עצמה תוך ק"מ וקצת ביער של אחרוני המקצה של ה-15 ק"מ. בבלגאן כזה היה קשה לדעת מה המיקום שלך בין הרצים של המקצה שלך. כמו כן, ריבוי הרצים במקצה ה-15 ק"מ גרם לכך שהיה צורך מספר פעמים להאט, מכיוון שהרצים האיטיים חסמו את הדרך. בק"מ ה-3 דרכינו נפרדו וראשוני מקצה ה-5 ק"מ החלו לחזור על כביש שאמור היה להיות פנוי (בהמשך אחרוני ה-5 ק"מ החוזרים על אותה הדרך הפריעו לראשוני ה-15 ק"מ).
הסיבה שציינתי כי הכביש היה אמור להיות פנוי נובעת מכך, שחסימת הכבישים על ידי הגורמים שהיו אמורים לחסום אותם לא הייתה טובה כפי שניתן היה לצפות באירוע בסדר גודל ארצי. על הכביש עליו רצנו לא היו אמורים לנוע מכוניות, ודווקא כן נעו מספר רכבים. הסיכון במצב הזה הוא ברור, וכמעט נדרסתי על ידי רכב שעקף אותי. אגב, מרצים אחרים ב-2 המקצים המרכזיים גם שמעתי שכמעט נדרסו על ידי רכבים. חלקם אף ציינו כי ננזפו או קוללו על ידי הנהגים שכמעט דרסו אותם.
כאשר התחלתי לשוב לכיוון נקודת הזינוק הבנתי שמצבי מבחינת המקצה והרצים בו טוב מאוד. לא היו הרבה רצים לפני, ולכן השתדלתי לשמור על המצב כפי שהוא. את קו הסיום של המקצה עברתי בזמן של 17:50 ומצאתי את עצמי במקום ה-8 הכללי, וכן במקום הראשון לקבוצת הגיל שלי. רצתי ישירות מקו הסיום לביתי, התקלחתי, החלפתי בגדים וחזרתי רגלית (כי הכבישים היו אמורים להיות חסומים...) על מנת להרצות לקהל הרחב על תזונת ספורט.
תמונת ארכיון. ניר פינק בקו הסיום של מרוץ רחובות 2010
יש לי מזל גדול שאת ההרצאה המדוברת העברתי מספר פעמים במקומות שונים. מה שהיה במהלכה היה מבזה: הניחו את השולחנות עם הגביעים מולי בזמן שאני מדבר, ונתנו לילדי בתי הספר להשתולל מול הבמה ולריב על מי יקרעו את הניילונים של הגביעים. הם צרחו אחד על
השני, רבו ביניהם, דחפו אחד את השני ורצו לי מול העיניים - המעמד ממש לא היה מכובד. המורים וכן הורי הילדים לא התערבו בנעשה, וחבל. כפי שציינתי את ההרצאה הזאת העברתי מספיק פעמים ולמרות הקושי להתרכז עקב הבלאגן העברתי את הנושאים עליהם רציתי לדבר וירדתי מהבמה. את הטעם המר שקיבלתי מההרצאה שיפרה קבלת המדליה על זכייתי במקום הראשון לגילי.
ניר פינק
B.Med.Sc, B.Nutr.Sc
דיאטן קליני, מדריך כושר ומנחה קבוצות
http://cafe.themarker.com/blog/410434/
052-3668357