אינני נוהג לרשום חוות דעת על מירוצים. הזינוק בקו ראשון וההגעה למסלול כמעט סטרילי נותנות לי חוויה שונה בהרבה מאשר לרץ מהשורה.
אך הפעם אחרוג ממנהגי.

בין אלפי עגורים ועוד עשרות מיני ציפורים במסלול מרהיב ביופיו, רצו להם כמה מאות אנשים במירוץ העגור ה-2. כבר בנקודת הכינוס אפשר היה לחוש שמדובר במירוץ מעולה – חניה צמודה, שירותים מספיקים, מספר צנוע של דוכנים וכל דבר אחר שרץ בחימום זקוק לו, ריל טיימינג בהחלט עשו את עבודתם למופת. מסלול המירוץ הוא דרך אספלט מצויינת הסובבת את אגמון החולה. לאורך המסלול השטוח כמו פנקייק, מלבד נק מים מרובות חלפנו על פני חבורות מטיילים רבות שלא חסכו בקריאות עידוד. מי שבין הנשימות הכבדות הרים מבטו בכל נקודה על המסלול היה יוכל לשטוף את העיניים במראה המרהיב של העמק, המצוקים והעגורים.

אני סיימתי במקום החמישי, אחרי ימר, דמסו, עלמיה ופטנה, בתוצאה 31:36 שהיא התוצאה הטובה ביותר שלי על כביש מאז התחלתי ללמוד בטכניון.

שותפי לאימונים גם הטיבו לרוץ. אמיר רמון סיים שביעי בתוצאה 32:40, התוצאה השניה בטיבה בשבילו על כביש. רוני גדיש סיימה שניה מהין הנשים עם תוצאה 38:17 שמהווה עבורה שיא אישי על כביש.

במהלך הטקס על הפודיום נעמדו קבוצת ילדים ירדנים פלסטינים שבאו לרוץ במסגרת בית ספרית. המראה חימם את הלב, אין ספק שאירועים מהסוג הזה הם מה שיקרבו בין העמים.

מירוץ העגור, אל אף גודלו המצומצם, הציע 4 פרסי כסף ולמרות שלא נכללתי ברשימת הזוכים, החוויה המעולה והתוצאה המשמחת בהחלט יחזירו אותי למירוץ בגירסאות העתידיות שלו.

לכתבה המקורית לחצו כאן