הכל זה מלמעלה
לפניכם סיפורו המדהים של דוד גוזל, אשר הציל חיים בחצי מרתון עמק המעיינות ה-33, 9.12.2011
13.12.2011
דוד גוזל (רופא מרדים בכיר בהדסה עין כרם) ואשתו גבריאלה (אחות בבית החולים הדסה עין כרם) הגיעו גם השנה להתחרות בחצי מרתון עמק המעיינות.
לגבריאלה זהו חצי מרתון ראשון ודוד רץ ותיק, ולכן החליטו לרוץ ביחד במרוץ.
לפניכם סיכום קצר של ההתחרשות, מנקודת מבטו של דוד:
"בין הקילומטר ה׳-18 לבין הקילומטר ה-19 מצאנו (גבריאלה ודוד), איש בשנות ה-40 לחייו, שוכב בשולי הכביש, ללא הכרה, דופק נמוך, חיוור, קר ולא מגיב.
מיד הרמתי לו את הלסת כי הוא נחסם עם הלשון; חשבנו על היפוגליקמיה ( ירידה ברמת הסוכר)
וירידה בלחץ הדם.
דחפנו לו ג׳ל אנרגיה מתחת ללשון בכדי שיתחיל למצוץ ולהחזיר אנרגיה לגוף.
קראנו לאמבולנס ע"מ לפנות את הרץ לטיפול ובד בבד נשארנו לידו.
לאט לאט הרץ החל להתעורר, פתח את עינייו , רצה לקום ואז הפך להיות אלים (נפוץ למקרה הנ"ל), ארבעה אנשים החזיקו אותו ונרגע.
כאשר האמבולנס הגיע, המשכנו בריצה"
מצילי החיים - דוד וגבריאלה גוזל
איך נודע לנו על הסיפור? בסיום הריצה, דוד הגיע לדני בן דניאל (רכז קבוצת בית חולים הדסה). דני שאל את דוד למה לקח לו כ"כ הרבה זמן לסיים (קרוב ל-20 דקות יותר מהזמן הרגיל שלו) - דוד (אדם צנוע ומדהים) סיפר לו את הסיפור כאילו לא הוא לא הציל הרגע חיים של רץ והמשיך כרגיל...
בנימה אישית: כאשר אתם משתתפים בתחרות ומרגישים רע במהלך הריצה, אל תהיו 'גיבורים' ותסיימו בכל מחיר - לפעמים המחיר גבוה מדי...
זו לא בושה לעצור בצד לכמה דקות, להסדיר את הנשימה והדופק ולהמשיך הלאה.
לפחות שלושה רצים שעכפתי היראו והישמעו סימני סבל מהריצה. רצות ורצים יקרים! תרוצו כדי להנות ולא כדי לסבול. זה יכול לעלות בחיים!!!!!!!!!
אבקש להביע המון תודה לזוג המדהים הזה ואעשה כל מאמץ להצליח ליצור עימם קשר ולעשות זאת גם אישית .
בתור מי שרץ כל חייו אני בפירוש רוצה להתנצל שדפקתי לו את התוצאה - אישתי אומרת שזה היה למטרות טובות ...
כנראה שבחצי המרתון הבא אקח את הזוג כמלווים.
רק בריאות
