מקרני שומרון לפריז ובחזרה – לזכרו של רס"ן בניה ריין

»
»
»
מקרני שומרון לפריז ובחזרה – לזכרו של רס"ן בניה ריין

השעה מוקדמת ממה שתכננתי, בחוץ יש הפוגה קלה מהגשם אך היא לא מצליחה לשכנע אותי שהיא תמשך...

24.10.2010
השעה מוקדמת ממה שתכננתי, בחוץ יש הפוגה קלה מהגשם אך היא לא מצליחה לשכנע אותי שהיא תמשך...

השעה מוקדמת ממה שתכננתי, בחוץ יש הפוגה קלה מהגשם אך היא לא מצליחה לשכנע אותי שהיא תמשך והקור מכריח את הרגליים להיכנס בחזרה למקלט העשוי שמיכה כבדה.

הצעד הראשון הוא הקשה ביותר אני ממלמל לעצמי ומסיט בצער את השכפ"ץ העשוי פוך אווזים. בעיניים עצומות המתקשות להיפרד מתודעת הלילה אני מטופף יחף ובבוקסר לשירותים. אין כבר צורך בשטיפת הפנים בשביל להתעורר, צינת הבוקר מזכירה לי שאני כבר לא ישן.

התלבטות קלה בין בגדים ארוכים לקצרים יוצרת פשרה של מכנס קצר, חולצת ריצה ארוכה ובלי כפפות וכובע. קורס הלו"קר שעברתי בצבא יצטרך להוכיח את עצמו פעם נוספת אני צוחק...

חוטפים משהו קל לאנרגיה זמינה עוד שלוק מים והדלת נטרקת אחרינו.

ברחוב מכוון כבר אופיר, השותף הנאמן והמנוסה את השעונים, מאתר לוויני G.P.S ואפשר להתחיל לרוץ.

עוד לא הספקנו לסיים את הרחוב וטיפות גדולות מתחילות לצנוח מלמעלה, בתזמון מוכתב מפתיע אותנו משב רוח חם הנפלט ממזגן של מלון שכן וקורץ לנו בערמומיות אך העלייה גוברת על שניהם ואנחנו מתחילים להתרגל לקצב.

הגשם כבר מזמן עבר את שלב הטיפות והבגדים הרטובים צמודים לגוף שלא נצרך להזיע. היער עוד מעט מאחורינו והעלייה הגדולה לפנינו. הדבר הזה כשלעצמו רק מגדיל את מידת ההנאה שאני חש ומחלחל לתוכי את ההבנה שהאדם באמת לא צריך הרבה דברים בשביל להיות מאושר.

כן, אני קצת לא נורמאלי, אני יודע. אבל אם מאיר (אריאל) אמר פעם ש"זה נורמאלי להיות לא נורמאלי" אני לא אתווכח איתו.

 אין לי ספק שמשהו נשרט בי עמוק בפנים בכל הקשור לקטע הזה של ריצה, אבל לאחר למעלה מ15 שנים שאני מפלרטט עם העניין, אני חושב שאני אפילו אוהב את זה.

בפריז, למשל, היה מרוח לי על הפרצוף חיוך ענק במשך 42 קילומטר. 40 אלף איש רצים ביחד, כל העיר בחוץ מעודדת ולהקות שפזורות בכל מקום הופכות את הסיפור לפסטיבל אחד גדול. חלקם של הרצים מחופשים, אחרים דוחפים עגלות נכים ויש גם כזה שרץ עם ביתו התינוקות הנתונה בעגלה מיוחדת (היא דווקא, לא התרגשה כ"כ מהמעמד וגם לא פקחה עין במהלכו). דרך אגב, אם שואלים אותי על מאה תשעים וחמישה המטרים האחרונים, אני עונה - שבהם, נמחק לי החיוך, הוא התחלף בצורך לשכנע את השוטר שאני שייך למרוץ ולא הסתננתי.. ידעתי שהייתי צריך לרוץ עם המספר על החזה ולא רק עם הצ'יפ...

 

גדלתי בקרני שומרון וכבר בבית הספר היסודי הייתי רץ מסביב לישוב. 1500 מטרים אורכה של ההקפה הקצרה יותר. מישור, עליה,ירידה, עליה ושוב מישור. אחת משתי העליות מתחילה ליד ביתו של בניה ריין. בניה נהרג בלבנון, הוא פיקד על כוח חילוץ מיוחד שנטל לעצמו משימות שלא רבים היו מעיזים לבצע. את הצל"ש הם קיבלו לאחר המלחמה וגם את הפרסום על הטנק המיוחד שגילם בתוכו את חלקיה השונים של האומה הישראלית.

אדם הקיבוצניק, אלכס שנולד ברוסיה, אורי הבן של דיויד גרוסמן ובניה. בניה המפקד. זה שגם כשאין לו כרגע פלוגה לפקד עליה, הוא מוצא את האנשים ואת המשימות. זה שלא מוותר ונחוש לעשות את הדברים בדיוק ובשלמות. ונכנס ויוצא ושוב נכנס. ולא מתעייף ולא מפסיק. וכשהוא מבצע הוא רואה את הדרך הארוכה שעברנו ושעוד יש לנו לעבור. שיודע שאנחנו חלק משרשרת ארוכה של דורות מחוברים ושאנחנו חלק ממרוץ השליחים הארוך הזה שנקרא עם ישראל. ובניה, מבין דבר או שניים בריצות ארוכות. מרתוניסט גאה בעצמו. את שער הניצחון בבירת צרפת הוא חצה לפני כמה שנים. מרתון פריז היה עוד מטרה שסימן לעצמו וכרגיל גם פגע. כי מה שהוא מחליט – הוא גם מבצע.

לאחר מותו החליטו חבריו ומשפחתו להנציח את זכרו במרוץ הנושא את שמו ועובר בנופי ילדותו שבקרני שומרון. עשרה קילומטרים של ריצה בה מתערבבים דורות של אנשי השומרון עם לוחמי השריון והצבא. אנשי האקדמיה לפיקוד של צה"ל (תחנה נוספת בחייו של בניה) ואצנים מכל הארץ. כמו שבניה אוהב. שילוב של חלקים שונים בחברה הישראלית וכשזה בא במרוץ החבילה נהפכת לשלמה יותר. אבל גם חסרה. חסרה את בניה.

לא לגמרי, כי התמונה שלו אשר מלווה את המרוץ, היא של הרגע בו הוא סיים את הריצה בפריז, כשהוא ענוד מדליה בשער הניצחון ויודע שלאחר קילומטרים רבים של אימונים, ליטרים של זיעה וחודשים של בקרים מוקדמים הוא עמד במשימה.

 

כשאני רצתי בפריז את המרתון, לקחתי את בניה קצת איתי בכל צעד. החולצה שלי הייתה החולצה של מרוץ בניה, עם הלוגו של קרני שומרון ומתחת לחזה ספוג זיעה היה מוטבע לי רס"ן בניה ריין ז"ל.

ועכשיו כשמרוץ בניה מתקרב יש התלבטות חדשה, האם במרוץ של בניה לרוץ עם החולצה שלו, או להביא קצת את פריז ולרוץ עם החולצה של המרתון.

ואולי זה לא כ"כ חשוב, העיקר זה לרוץ ולזכור ולהמשיך. כי בניה כבר סימן את הדרך ואמר שרצים וזה למרחקים ארוכים והזמין את כולם לרוץ איתו.

אז כולכם מוזמנים – מרוץ בניה ה- 5 יתקיים בתאריך 26.11.2010.

אנו משתמשים בעוגיות על מנת לשפר את חווית המשתמש באתר. קרא עודאני מסכים